קודם כל אם גילית גוש בשד, זה אומר שאת מודעת לעצמך ולשינויים בשדיים, זה כבר טוב. ברגע שגילית את הגוש, הכי חשוב לא להלחץ. מרבית הגושים אינם סרטניים.

דבר ראשון, בדקי האם בשד השני מופיע גוש דומה, במידה וכן יתכן וזה המבנה הרגיל של השד שלך.

הדבר הבא הוא מששי את הגוש, האם ניתן להזיז אותו ממקום למקום או שקשה להזיזו. אם הגוש קל להזזה, סביר להניח שלא מדובר בסרטן.

אחרי כל הבדיקות העצמיות האלו, מומלץ לגשת לרופא. הבדיקה של הרופא תיהיה דומה, הוא ימשש את שני השדיים וילחץ על הגוש. אם יש חשד למשהו רציני יותר ימליץ הרופא על בדיקות נוספות. במרבית המקרים ההמלצה היא לא לעשות דבר ורק לבוא לבדיקות מעקב. במקרה של ציסטות, ימליץ הרופא על אולטרהסאונד ו\או דיקור. בבדיקת הדיקור שואבים בעזרת מחט עדינה מעט נוזל מתוך הגוש וכך בודקים את טבעו של הגוש.

אתן מוזמנות גם לפנות אלי בנוסף לפנייה לרופא.

אני רוצה לשנות את מראה הבלוג, בעיקר את התמונה למעלה, למשהו שיהיה קצת יותר קשור לרפואה ובעיקר לכירורגית שד. אבל אני רופא, לא אמן ולצערי החוש האסטטי שלי לא משהו.

האם יש כאן מישהיא או מישהו עם רעיון טוב לתמונה? אני מוכן לפרסם קישור לאתר של מי שיתן לי תמונה מתאימה.
הגודל האידאלי הוא 198X940.

אני אוהב מדי פעם לשחק עם כל מיני דברים  במחשבים.

פעם בכמה חודשים יש לי מצב רוח לשחק. היום יום ראשון, יום חפשי כאן ומאחר שלא היה לי משהו אחר לעשותו שיחקתי בכל מני דברים ואחד מהם זה הוספת צ'אט לבלוג. זה לא יאמן מה שאפשר לעשות היום עם מחשבים.

אל תתביישו להפריע לי. עדיין לא ראיתי את הצ'אט עובד. רוצה לראות כיצד זה עובד. אז תנסו. יהיה מעניין.

נשים רבות דוחות את בדיקת השדיים מכל מיני סיבות.
הסיבות העיקריות עליהן שמעתי היו החשש שמה ימצא משהו בבדיקה ואי הנעימות בבדיקה.

דווקא החשש שמה ימצא משהו, צריכה להיות הסיבה להקדים את הבדיקה.
נכון שאם חס וחלילה ימצא משהו, זה הולך להפוך את הכל. אבל חשוב לזכור שדווקא הגילוי המוקדם זו הדרך לריפוי.
אם נדחה את הבדיקה כי חס וחלילה יתגלה משהו, אותו דבר שנגלה בבדיקה, נדע אותו בסופו של דבר. אבל כאשר נדע, זה עלול להיות מאוחר מדי והטיפולים קשים בהרבה.
לכן בעצם החשש שימצא משהו צריכה להיות הסיבה להקדמת הבדיקה.

שמעתי גם תירוצים כמו "מה שלא יודעים לא מזיק"
גם זה תירוץ עלוב. מה שלא יודעים היום, יזיק מחר יותר.

אני די בספק אם הנימוקים ההגיוניים, שהבאתי כאן יביאו מישהיא לבדיקה מוקדם יותר. כי בדרך כלל ההגיון בדברים האלו לא ממש עובד, וכאן מגיעה הסיבה הנוספת שהיא לא במיוחד הגיונית אבל גם היא סיבה לדחיה. אי הנעימות בבדיקה.
כאן אין לי מה לומר. אני יודע שזה לא נעים וגם אני חושש מדברים לא נעימים ודוחה אותם באותה מידה.

אשמח לשמוע מקוראות, האם הן דוחות את הבדיקה ומדוע.

לפני כחמישה חודשים יצאו הרופאים בישראל למאבק ארוך על תנאי עבודתם. לצערינו תנאי עבודתם של הרופאים בישראל הם רק סימפטום של שוק העבודה בישראל. לדעתי להסתכל רק על הרופאים ולומר שחשוב לשפר את שכרם ואת תנאי עבודתם, זה להסתכל על הסימפטומים בלבד ולא לפתור את הבעייה (כמו ברפואה המערבית שמסתכלת רק בסימפטומים).

זו הסתכלות צרה שלא מביאה לדבר.
אז לאחר מאבק ארוך הגיעו הרופאים להסכמות שיועילו אולי לטווח הקצר. אבל הבעייה אינה משרד האוצר. הבעייה היא הגישה הישראלית של ניצול בשוק העבודה. כשאני מסתכל על שוק העבודה הישראלי מכאן ומתוך הכירות שלי איתו אני רואה שוק עבדים. מעסיקים מרשים לעצמם לנצל עובדים יותר ויותר. זה גורם לתרעומת מצד העובדים ולירידת האיכות בעבודה. מה שכמובן מביא יותר לניצול.

הבעייה העיקרית בישראל היא רדיפת בצע של בעלי ההון. המשכורת שלהם תעלה על חשבון משכורות העובדים. יצמצמו בתקנים על מנת שהמשכורת שלהם תעלה וכשלא ניתן יהיה לצמצם בתקנים, יעלו מחירים וכך נגיע למחירי קוטג' גבוהים, לשירות נמוך ברפואה וכד'.

זה מחזיר אותי למחאה בישראל שהתחילה במחאת הקוטג' וזכור לי פרסום שהתפרסם בישראל שגבינה צהובה של תנובה, נמכרת בארה"ב במחיר זול מאשר בישראל. זו לדעתי הוכחה חד משמעית לרדיפת בצע. כי עלויות היצור של הגבינה זהות, לארה"ב יש עלויות משלוח גבוהות אבל עדיין המחיר שם זול. מדוע? כי רשתות השיווק לא מנסות להרוויח על חשבון הצרכנים.
בישראל מנסים לפתור את הבעייה שוב על ידי ניצול. של מי? הפעם של הרפתנים שמיצרים את החלב. כל זה בגלל שבאוליגרכים (בעלי רשתות השיווק) אסור לגעת!

ועכשיו נחזור לרופאים. המחאה הזו הוכיחה שהרופאים לא עד כדי כך מצילי חיים כפי שנהוג לחשוב. האם היו יותר מקרי מוות בשביתה הגדולה הזו?
למיטב ידיעתי לא.
זה לא שאני מזלזל במקצוע שלי. אני רק חושב שהחשיבות שנותנים לו היא גבוהה מדי.

כאן בקנדה שומעים בחדשות כמעט כל מה שקורה בישראל. אבל את הדבר הגדול באמת, המחאה המדהימה שמתרחשת עכשיו בישראל, כמעט ולא מסקרים. זה לא קשור ליחסים בינלאומיים אז אין כנראה שאין סיבה לסקר את זה.

אני קורא מידי פעם גם עיתונים ישראליים (דרך האינטרנט) ובישראל לשמחתי, זה הנושא העיקרי. הגיע הזמן שיראו לממשלה שהיא אינה יכולה לעשות ככל העולה על רוחה. אחת הסיבות העיקריות לזה שאני עזבתי היא שהממשלה עושה מה שהיא רוצה גם אם זה בניגוד גמור להגיון וגם אם זה בניגוד גמור למשימותיה. חוק המאגר הביומטרי ששם את בטחון אזרחי המדינה על כף המאזניים, הייתה הסיבה העיקרית לכך שעזבתי. בעבר חשבתי שתפקידה של הממשלה לדאוג לבטחון אזרחיה, בישראל ראיתי שהממשלה חושבת שאין לה בכלל חובות ושרק לאזרחים יש חובות.

הממשלה בישראל זילזלה באזרחים יותר מדי ועכשיו סוף סוף האזרחים מחזירים לה חזרה. זו אחת המחאות הצודקות שהיו במדינת ישראל והפעם יש גם סיכוי (אמנם נמוך) שהמחאה גם תצליח.

קראתי ראיון עם שר האוצר שלא מבין מדוע העם דורש להוריד את המע"מ, הרי הם מורידים את מס ההכנסה.
אין דבר מגוחך מזה, או שהוא באמת מנותק מהעם, או שהוא מנסה לטייח את הדברים. לדעתי שני הדברים גם יחד. האם הוא לא מבין שהורדת מס ההכנסה עוזרת בעיקר לעשירים?
העניים גם כך לא מרוויחים מספיק כדי לשלם מס הכנסה. שכבות הבניים שכן מרוויחות קצת מהורדת המס, ירוויחו יותר מהורדת המע"מ.
עוד מס שהם ניסו להוריד היה מס החברות, שזה ללא ספק הטבה עם עשירי המדינה ולא עם העם. כמובן שניסו להציג את זה כצעד שיוביל ליותר תעסוקה וכד'. האם זה באמת עשה משהו? ממש לא, האבטלה בישראל לא ירדה משמעותית.

בקיצור, כל הכבוד למפגינים. המשיכו כך ותגיעו לתוצאות.

מדי פעם אני נשאל על חיי בקנדה, לפעמים כהשוואה למה שהיה בישראל ולפעמים באופן כללי על כיצד זה לחיות בקנדה.

קנדה היא מדינה נעימה עם אנשים מאד סובלניים וסבלנים, יחד עם זאת, חלקם לא מתחברים בקלות כך שמי שבא לכאן ואין לו חברים, יקח קצת זמן עד שיצור לעצמו חוג חברים, כנ"ל מי שעובר בתוך קנדה ממקום למקום יקשה עליו למצוא חוג חברים במקום החדש.

מעבר לנושא החברים, מבחינת עבודה כאן, לא קל למצוא עבודה למי שאין לו ניסיון קנדי, ניסיון קנדי הוא מושג משונה, מעסיקים קנדים מעדיפים לקבל אנשים שהיו בקנדה שנה שנתיים ולא אנשים חדשים, גם אם הם בעלי קישורים מתאימים. כל זאת למרות שקנדה היא מדינת הגירה ומעודדת הגירה של אנשים אליה, מדי שנה נכנסים לקנדה קרוב ל 100,000 מהגרים ואני מדבר על חוקיים בלבד, לא על כאלו שנכנסים ללא רשיון עבודה.

מה שמפחיד את מרבית האנשים זה האקלים בקנדה, כולם חושבים שקר כאן מאד. בזה אני יכול קצת לחדש. זה לא לגמרי נכון. בקיץ כאן חום איימים, ממש כמו בישראל, רק בשבועות האחרונים עברנו כאן גל חום עם טמפרטורות של כ 34 מעלות צלזיוס בצהריים.
לעומת זאת בחורף כאן, חורף דומה לחורף אירופאי עם טמפרטורות מתחת לאפס ולא מעט שלג, מה שהופך את ציוד הסקי לציוד חובה אצל כל משפחה קנדית
מה שתיארתי כאן, נכון לאזור אונטריו, האזור בו אני גר ועובד. יש מקומות צפוניים יותר או יותר בפנים הארץ רחוק מאגמים גדולים ששם קר עוד יותר. לדוגמה העיר וויניפג באזור מניטובה, בקיץ הטמפרטורות מגיעות ל 40 מעלות. אבל בחורף לא עולות מעל 10-.

עד כאן הדברים הכלליים ועכשיו אלי לתחושה האישית שלי.

בישראל הייתי עצמאי, כאן אני שכיר במרכז רפואי בינוני בעיירה לא גדולה במרחק כשעה נסיעה מהעיר הגדולה טורונטו. אני גר במרחק כארבעים דקות נסיעה ממקום העבודה שלי. הנסיעה לעבודה נוחה מאד, למרות שאני נוסע ברכב בשעות העומס, עדיין הפקקים לא בשמיים ותרבות הנהיגה כאן, עולם אחר מאשר בישראל. הכבישים לא תמיד ברמה גבוהה יותר מישראל, חלקם ברמת תחזוקה נמוכה יותר (הם מתקלקלים בחורף ולא תמיד מספיקים ממש לתקן אותם בקייץ)
תאונות דרכים הן דבר נדיר כאן, לא בגלל רמת הכבישים, אלא בעיקר בגלל תרבות הנהיגה.

בעבודה, אני נמצא בעקרון בין תשע לחמש, למעט מקרים של תורנויות שאינם רבים.
העבודה כאן מגוונת הרבה יותר מישראל אבל זה בעיקר כאן, במקומות אחרים בקנדה זה לא כך.
כאן אני בעקרון כירורג שד וזה עיקר העבודה שלי.
אבל מעבר לזה, לפחות יום בשבוע אני עושה בדיקות כלליות לביטוח רפואי או בדיקות לספורטאים, עברתי כאן קורס נוסף לרפואת ספורט.
זה אמנם גיוון בעבודה, אבל זה היום הפחות אהוב עלי מאחר שהוא בדרך כלל סרט נע של בדיקות אחת אחרי השנייה.
כאן בדיקה כללית לאשה כוללת גם בדיקת שדיים כך שביום הזה אני בעצם עושה הרבה יותר.

קרו מקרים (לשמחתי נדירים) שבבדיקה כללית לאשה כלשהיא נתגלה ממצא חשוד בשד שלה והייתי צריך להזמין אותה שוב והיא הפכה להיות פציינטית שלי בעבודה העיקרית שלי ככירורג שד.

הדבר המיוחד בעבודה הזו הוא שזה באותו מקום בו עשיתי את ההתמחות שלי כך שזו בעצם סגירת מעגל. הגעתי שוב לאותו מקום אבל הפעם במעמד אחר.

לאחרונה החלו כאן לצלם כל פציינטית חדשה בתמונת פספורט לתיק הרפואי.  לי אישית זה נוח לדעת איך נראית הפציינטית לפני שאני פוגש אותה בפעם הראשונה.
נוהל זה הוא כרגע רשות, כל פציינט או פציינטית רשאי שלא להצטלם. נכון להיום כעשרים אחוז מהפציינטים בוחרים שלא להצטלם מטעמי צניעות, (למרות שמדובר בתמונת פספורט בלבד, לא שונה מתמונה ברשיון נהיגה).

מאחר שקנדה מדינת מהגרים, יש כאן רופאים מכל מקום בעולם (מזרח אירופה, מזרח אסיה, מערב אירופה וכד') שאלתי כמה מהם על נהלים כאלו במדינות מהן הם באו ומתברר שזה נוהל מקובל שהולך ונעשה מקובל יותר ויותר.
יתרה מזאת, במקומות מסויימים יש כבר נוהל של צילום האיבר הנבדק במקרה של תלונות על כאבים או חשד למחלות.
נוהל כזה כאן היה יכול מאד לעזור לי במיוחד במקרה שאני בודק אשה שנבדקה לפני מספר חודשים אצל רופא אחר.

אם כי במקרה של המקצוע שלי, אני חושש שמעטות היו מסכימות לצילום כזה.
באותם מקומות בעולם שזה חובה, יש לא מעט תלונות מהנבדקות על הצילום הזה. החשש הוא כמובן שהצילום יגיע אל מעבר לתיק הרפואי או שיצפו בו אנשים אחרים מעבר לרופא וזה אכן נכון, בתיק רפואי של חולה צופות המזכירות, אחיות ולפעמים רופאים אחרים.

מה דעתכן קוראות הבלוג על דבר כזה? אם היה הרופא מבקש לצלם אתכן בזמן הבדיקה האם הייתן מסכימות?
יש לציין שהצילום הוא רק של השדיים, לא של הראש או איבר אחר.